כל בעל נכס, יזם או אדריכל שמתכנן פרויקט בנייה בישראל חייב להכיר את ההבדל המשפטי והמעשי בין עצים מוגנים לעצים שאינם מוגנים. טעות בסיווג עלולה לעכב פרויקט בחודשים ארוכים, להוביל לקנסות של עשרות אלפי שקלים, ואף לסיבוכים פליליים. כאגרונומית בעלת למעלה מ-30 שנות ניסיון בייעוץ סביבתי ורישוי עצים, אני נתקלת כמעט מדי שבוע בבעיות שנוצרו בגלל אי-הבנה של החוק. המדריך הזה מציג את המצב המשפטי המעודכן לשנת 2026, כולל השינויים החדשים בתקנות והשלכותיהם המעשיות על הבנייה בישראל.
הבנת ההבדל בין עץ מוגן לעץ שאינו מוגן היא לא רק עניין טכני-משפטי. מדובר בידע קריטי שמשפיע ישירות על לוח הזמנים של הפרויקט, על התקציב, ועל האפשרות לקבל היתר בנייה. סקר עצים מקצועי להיתר בנייה מזהה מראש את מעמד כל עץ באתר ומספק תיעוד משפטי שעומד בבדיקות הרשויות.
מהו עץ מוגן לפי החוק הישראלי?
פקודת היערות משנת 1926, שהיא עדיין הבסיס המשפטי המרכזי להגנה על עצים בישראל, מגדירה עץ מוגן בצורה רחבה יחסית. עץ נחשב מוגן אם הוא עונה על אחד או יותר מהקריטריונים הבאים: היקף גזע של 60 ס”מ ומעלה בגובה של 1.3 מטר מפני הקרקע (DBH), השתייכות למינים המופיעים ברשימת העצים המוגנים של משרד החקלאות, מיקום בשטח ציבורי או מוניציפלי גם אם קטן יותר, או הכרזה כעץ בעל ערך נופי או היסטורי על ידי הרשות המקומית. הקריטריון של היקף הגזע הוא הנפוץ ביותר, אבל הוא לא היחיד שיש לבדוק.
חשוב להבין שגם עץ שגדל בשטח פרטי יכול להיות מוגן לפי החוק. בעלות על הקרקע אינה משחררת מחובת ההגנה. למעשה, רוב העצים הבוגרים באזורים עירוניים נחשבים מוגנים, וכל פעולה בהם מחייבת רישיון מפקיד היערות המחוזי. הליך הגשת בקשה לרישיון כריתה דורש תיעוד מקצועי מדויק והצדקה אגרונומית מבוססת.
השינויים בתקנות 2026
בשנת 2026 נכנסו לתוקף מספר תיקונים משמעותיים לתקנות היישום של פקודת היערות. התיקון המרכזי מתייחס להרחבת רשימת המינים המוגנים והוספת קטגוריה חדשה של “עצים בעלי ערך אקולוגי גבוה”. מינים כמו אלון התבור (Quercus ithaburensis), אלה אטלנטית (Pistacia atlantica), וחרוב מצוי (Ceratonia siliqua) קיבלו הגנה מוחמרת, כאשר כל עץ מהמינים האלה מעל 40 ס”מ היקף גזע נחשב כעת מוגן, גם אם בעבר לא היה בקטגוריה זו.
נוסף על כך, התיקון החדש מחייב ביצוע הערכת השפעה סביבתית מקדימה גם בפרויקטים קטנים יחסית שבהם נמצאים 5 עצים מוגנים ומעלה. בעבר, דרישה זו חלה רק על פרויקטים גדולים. השינוי מחייב ייעוץ אגרונומי מוקדם בכל פרויקט בנייה, כדי למנוע הפתעות יקרות בשלבים מאוחרים יותר.
רשימת העצים המוגנים המעודכנת
משרד החקלאות מפרסם מדי שנה רשימה מעודכנת של מינים מוגנים. להלן המינים העיקריים שנחשבים מוגנים בכל מקרה, ללא קשר להיקף הגזע:
עצי יער ילידיים:
- אלון התבור (Quercus ithaburensis) – הגנה מוחלטת, כריתה נדירה ביותר
- אלון מצוי (Quercus calliprinos) – דורש הצדקה חזקה במיוחד לכריתה
- אלה אטלנטית (Pistacia atlantica) – בעל ערך אקולוגי וקולטורלי גבוה
- חרוב מצוי (Ceratonia siliqua) – מין שמור במיוחד באזור הים התיכון
- ארז הלבנון (Cedrus libani) – הגנה מוחלטת, סמל לאומי
- ברוש מצוי (Cupressus sempervirens) – הגנה חלקית, תלוי במצב הבריאותי
עצי פרי ונוי מסורתיים:
- זית אירופי (Olea europaea) – במיוחד עצים עתיקים מעל 100 שנה
- תאנה מצויה (Ficus carica) – עצים וותיקים בעלי ערך תרבותי
- רימון מצוי (Punica granatum) – במיקומים היסטוריים
- שקמה גדולה (Ficus sycomorus) – הגנה מוחלטת, נדיר בישראל
עצי נוי עירוניים בוגרים:
- פיקוס השדרות (Ficus microcarpa) – נפוץ בערים, מוגן מעל 80 ס”מ היקף
- ברכיכיטון (Brachychiton populneus) – מוגן מעל 70 ס”מ
- ז’קרנדה (Jacaranda mimosifolia) – בעל ערך אסתטי גבוה בסביבה עירונית
- דלונית מלכותית (Delonix regia) – הגנה חלקית, תלוי במיקום
החל מ-2026, כל המינים הללו מחייבים רישיון כריתה גם כאשר מדובר בעצים צעירים יחסית. התהליך המשפטי מתחיל בסקר עצים מקיף שמתעד את כל העצים באתר, מזהה את מינם, מודד את מימדיהם, ומעריך את מצבם הבריאותי.
עצים שאינם מוגנים – מתי מותר לכרות?
עץ נחשב בלתי-מוגן כאשר הוא עונה על כל התנאים הבאים: היקף גזע מתחת ל-60 ס”מ (בדרך כלל עד גיל 15-20 שנה), אינו שייך לרשימת המינים המוגנים, לא צומח בשטח ציבורי או מוניציפלי, ולא הוכרז כעץ בעל ערך מיוחד. אולם, גם כשמדובר בעץ בלתי-מוגן, חשוב לבדוק אם קיימות הגבלות מקומיות. עיריות רבות בישראל, כמו תל אביב, ירושלים וחיפה, קבעו תקנות עזר מקומיות שמרחיבות את ההגנה גם על עצים קטנים יותר או מינים נוספים.
לדוגמה, עיריית תל אביב מגינה על כל עץ מעל 50 ס”מ היקף גזע, גם אם אינו במינים המוגנים הארציים. בירושלים יש הגנה מיוחדת על עצי זית עתיקים ללא קשר למימדים. לכן, אפילו אם עץ לא מוגן לפי החוק הארצי, חובה לבדוק את תקנות העזר המקומיות לפני כל פעולה. פיקוח אגרונומי מקצועי נדרש גם כשמתכננים לעקור עצים בלתי-מוגנים, כדי להבטיח עמידה בכל הדרישות המקומיות.
מינים נפוצים שבדרך כלל אינם מוגנים
קיימים מינים שבדרך כלל אינם נחשבים מוגנים, בתנאי שהם מתחת לסף ההיקף הקריטי:
- אקליפטוס (Eucalyptus spp.) – עצים פולשניים שלעיתים מעודדים את סילוקם
- פפרוס (Schinus molle) – נחשב למין פולשני, בעיקר באזורים טבעיים
- קזוארינה (Casuarina equisetifolia) – פולשני בחופים, הסרתו מעודדת
- אבוקדו (Persea americana) – עץ פרי מסחרי, לא מוגן כשמדובר בעץ בודד
- מנגו (Mangifera indica) – עץ פרי, אין הגנה מיוחדת
חשוב לציין שגם מינים אלה עשויים להיות מוגנים אם הם בוגרים מאוד (מעל 80 ס”מ היקף) או אם הרשות המקומית קבעה אחרת. בנוסף, מינים פולשניים דורשים לעיתים רישיון הסרה מיוחד מטעמים סביבתיים, כדי למנוע פיזור זרעים למערכות אקולוגיות רגישות.
התהליך המשפטי לכריתת עץ מוגן
כאשר מזוהה עץ מוגן בשטח הפרויקט, יש לעבור תהליך רישוי פורמלי דרך פקיד היערות המחוזי. התהליך כולל שלבים מוגדרים:
- ביצוע סקר עצים מפורט – אגרונום מוסמך מתעד את כל העצים, כולל זיהוי מין, מדידת היקף וגובה, הערכת מצב בריאותי, ותיעוד מיקום מדויק בתוכנת GIS או DWG.
- הכנת תיק הבקשה – כולל את דוח הסקר, הצדקה מפורטת לכריתה, תכניות חלופיות ששוקלו, תוכנית פיצוי נטיעה, והצהרות של בעל הנכס והמתכנן.
- הגשה למשרד החקלאות – הבקשה מוגשת רשמית לפקיד היערות, שמעביר אותה לבדיקה מקצועית ולעיתים לוועדת שימור עצים.
- תקופת המתנה והשגות – פרסום ההודעה לציבור, תקופה של 30 יום להגשת השגות, וטיפול בהשגות אם הוגשו.
- קבלת החלטה – פקיד היערות מחליט על הבקשה בהתבסס על הממצאים המקצועיים. החלטה שלילית מאפשרת הגשת ערר תוך 45 יום.
התהליך הזה אורך בדרך כלל בין 3 ל-6 חודשים, תלוי במורכבות הבקשה ובעומס במשרדי הרשות. לוח הזמנים המלא מציג את כל השלבים בפירוט, כדי שיהיה ניתן לתכנן נכון את לוח הזמנים של הפרויקט כולו.
סיבות מקובלות לאישור כריתה
פקיד היערות שוקל מספר גורמים כשהוא מחליט על בקשה:
סיבות שבדרך כלל מאושרות:
- סכנה בטיחותית מוכחת – עץ מסוכן עם נזק מבני משמעותי
- מחלה חשוכת מרפא שמאיימת על עצים סמוכים
- מיקום שאינו מאפשר פיתוח סביר של המגרש
- עץ שגורם נזק תשתיתי חמור ומתועד (שורשים שפוגעים בביוב, יסודות)
סיבות שבדרך כלל נדחות:
- העץ “מפריע” לתכנון הבנייה
- רצון להגדיל את שטח הבנייה
- העץ “לא יפה” או “מלכלך”
- טענות שאינן מבוססות על תיעוד מדעי
כשפקיד היערות דוחה בקשה, הוא נדרש לנמק את החלטתו בכתב. במקרים כאלה, ניתן להגיש ערר מנומק עם תמיכה מקצועית נוספת, אבל חשוב להבין שהסיבות לסירוב צריכות להיבדק כבר בשלב ההכנה הראשוני.
עלויות וקנסות – המחיר של אי-ציות
ההבדל הכלכלי בין טיפול חוקי בעצים מוגנים לבין כריתה בלתי-חוקית הוא דרמטי. הטיפול החוקי כולל עלויות צפויות ומבוקרות: סקר עצים מקצועי עולה בין 3,000 ל-8,000 ש”ח תלוי בגודל השטח, הגשת בקשת רישוי עולה כ-1,500 ש”ח, פיצוי נטיעה עשוי לעלות 5,000-15,000 ש”ח תלוי במספר העצים, ופיקוח על העתקת עצים עולה 8,000-25,000 ש”ח תלוי במורכבות.
לעומת זאת, העלויות של כריתה בלתי-חוקית כוללות קנסות אדירים: קנס מינימלי של 40,000 ש”ח לעץ מוגן בודד, קנס מקסימלי שיכול להגיע ל-292,000 ש”ח בהתאם לחומרת העבירה, פיצוי בהתאם לערך הכלכלי המחושב של העץ (יכול להגיע ל-100,000 ש”ח לעץ בוגר), עיכוב או ביטול של היתר הבנייה, ואפשרות להליכים פליליים במקרים חמורים.
בשנים האחרונות התחזקה האכיפה באופן משמעותי. משרד החקלאות הקים יחידת אכיפה ייעודית שמשתמשת בכלים טכנולוגיים מתקדמים כמו השוואת תצלומי לוויין לזיהוי כריתות בלתי-חוקיות. כתוצאה מכך, הסיכוי להתפס גבוה מאוד, וההשלכות הכלכליות והמשפטיות יכולות להרוס פרויקט שלם.
טיפים מעשיים למנהלי פרויקטים
מתוך ניסיוני הארוך, הנה המלצות קריטיות:
התחילו מוקדם: הזמינו סקר עצים לפני הטיוטה הראשונה של תכנית הפיתוח. הכרת מיקום העצים המוגנים משפיעה על התכנון הארכיטקטוני ויכולה למנוע תיקונים יקרים בהמשך.
תעדפו שימור: פקיד היערות מעדיף בקשות שמראות מאמץ אמיתי לשמר עצים. פרויקטי פינוי בינוי דורשים תכנון מיוחד שלוקח בחשבון את העצים הקיימים.
שקלו העתקה: במקרים מתאימים, העתקת עץ היא אלטרנטיבה טובה לכריתה. העלות גבוהה יותר, אבל הסיכוי לאישור עולה משמעותית.
הכינו תיק מקצועי: בקשה עם תיעוד מדויק בקבצי DWG, צילומים איכוותיים, והצדקות מבוססות מדעית נבדקת מהר יותר ויש לה סיכוי אישור גבוה יותר.
הקפידו על בטיחות במהלך עבודות: גם לאחר קבלת רישיון כריתה, יש להקפיד על מרחקי בטיחות בחפירת תעלות ליד העצים שנשמרים, כדי למנוע פגיעה במערכת השורשים.
הכירו את התקנות המקומיות: בדקו תמיד גם את תקנות העזר של הרשות המקומית. מה שחוקי ברמה הארצית עשוי להיות אסור ברמה המקומית.
שאלות נפוצות על עצים מוגנים
האם אני צריך רישיון לגיזום עץ מוגן? גיזום קל (עד 20% מהצמרת) בדרך כלל לא דורש רישיון, אבל גיזום כבד כן. מומלץ לבצע סקר בטיחות עצים לפני כל פעולת גיזום משמעותית.
כמה זמן לוקח לקבל רישיון כריתה? התהליך הרשמי אורך 3-6 חודשים מהגשת הבקשה ועד קבלת האישור הסופי. תכננו את הפרויקט בהתאם.
מה קורה אם אגלה עץ מוגן רק אחרי שהתחלתי לבנות? יש לעצ
ור את העבודות מיד ולהגיש בקשה רטרואקטיבית. המשך עבודה עלול להוביל לקנס כפול.
האם יש הבדל בין עץ פרי מוגן לעץ יער מוגן? מבחינה משפטית, ההגנה זהה. ההבדל הוא בסיבות שמקובלות לכריתה – עץ פרי חולה עשוי לקבל אישור מהר יותר אם הוא מהווה סיכון התפשטות מחלה.
האם ניתן להשיג רישיון כריתה למספר רב של עצים בבת אחת? כן, אבל הבקשה תיבדק בקפדנות רבה יותר ותידרש הצדקה חזקה מאוד. במקרים כאלה, חיוני לעבוד עם אגרונום מנוסה שמכיר את הדרישות.
סיכום: ההבדל שעושה את כל ההבדל
ההבחנה בין עץ מוגן לעץ בלתי-מוגן היא לא רק נושא משפטי – היא משפיעה ישירות על ההצלחה והכדאיות הכלכלית של כל פרויקט בנייה. השקעה במידע מדויק ובליווי מקצועי בשלבים המוקדמים חוסכת חודשים של עיכובים ומאות אלפי שקלים בקנסות ופיצויים. השינויים שנכנסו לתוקף ב-2026 מחמירים את ההגנה על עצים ומרחיבים את המעגל של מינים מוגנים, מה שמחייב עוד יותר תכנון מוקדם ומקצועי.
כאגרונומית בעלת למעלה מ-30 שנות ניסיון בתחום, אני ממליצה בחום לכל מי שמתכנן פרויקט בנייה להתחיל בסקר עצים מקצועי ומקיף עוד לפני גיבוש התכניות הראשוניות. הכרת המצב בשטח, זיהוי נכון של עצים מוגנים, והבנת ההשלכות המשפטיות והכלכליות מאפשרים תכנון חכם שמשלב בין הצרכים הפיתוחיים לבין האחריות הסביבתית והחוקית.
לקבלת ייעוץ מקצועי ומקיף בנושא סיווג עצים, סקר עצים להיתר בנייה, או הגשת בקשה לרישיון כריתה – צרו קשר עם עליזה האגרונומית עוד היום. ייעוץ ראשוני ללא עלות, כדי שתוכלו להתחיל את הפרויקט שלכם על בסיס מוצק ומקצועי.
