קבצי DWG פגומים או לא מדויקים הם אחת הסיבות המובילות לדחיית בקשות היתר בנייה בישראל. במשך 30 שנות ניסיון בתחום האגרונומיה והיערנות, ראיתי עשרות פרויקטים שנעצרו במקום בגלל טעויות טכניות שניתן היה למנוע בקלות. כאשר מגישים סקר עצים להיתר בנייה לועדות התכנון או למשרד החקלאות, הדיוק הטכני של קבצי ה-DWG הוא קריטי. טעות אחת במיקום עץ, בסימון היקף גזע, או בשכבות השרטוט עלולה להוביל לדחייה מיידית של הבקשה ולעיכוב של חודשים בלוח הזמנים.
המדריך הזה נועד לספק פתרון מקיף לאדריכלים, מודדים, ומנהלי פרויקטים שרוצים להבטיח שקבצי ה-DWG שלהם עומדים בדרישות הרגולטוריות ומקצרים את תהליך האישור. נבחן את הטעויות הנפוצות ביותר, נסביר את ההשלכות של כל טעות, ונציג פתרונות מעשיים המבוססים על דרישות משרד החקלאות והרשויות המקומיות.
בעיות קואורדינציה ומיקום גיאוגרפי
אחת הטעויות הקריטיות ביותר היא אי התאמה בין מערכות הקואורדינטות במסמכים השונים. בישראל, מערכת הקואורדינטות המקובלת היא Israel TM Grid (ITM), אך עדיין נתקלים בפרויקטים שמשתמשים במערכת ישנה כמו ICS או בקואורדינטות מקומיות שאינן מתואמות. כאשר מגישים בקשה לרישוי, פקיד היערות צריך לאמת את מיקום העצים בשטח מול התכנון המוצע. אם מערכות הקואורדינטות לא תואמות, התהליך נעצר.
הבעיה מתעצמת במיוחד בפרויקטים של פינוי בינוי, שם ישנם מספר שלבים ומסמכים היסטוריים שנוצרו במערכות שונות. הפתרון המקצועי דורש בדיקה כפולה של כל קובץ DWG מול מערכת ILS או GPS בשטח, והמרה מדויקת של כל השכבות לאותה מערכת קואורדינטות. בנוסף, יש לוודא שנקודת האפס (Origin Point) בקובץ ממוקמת נכון ואינה נמצאת במרחק רב מאזור הפרויקט, מה שעלול ליצור בעיות בעת ייצוא או ייבוא של המידע למערכות GIS עירוניות.
שגיאות בסימון היקפי גזע ונפרשת צמרת
דיוק במדידות הוא יסוד הבסיס לאישור היתר עצים. טעות נפוצה במיוחד היא סימון היקף גזע העץ (DBH – Diameter at Breast Height) במקום במרחק 130 ס”מ מפני הקרקע, במרחקים אחרים או אפילו בגובה הקרקע. לפי פקודת היערות, המדידה חייבת להתבצע בגובה 1.3 מטר בדיוק, שכן זהו הסטנדרט הבין-לאומי המקובל לקביעת מצב העץ וערכו הכלכלי.
בנוסף, ישנה בעיה חוזרת של ייצוג נפרשת הצמרת כמעגל פשוט במקום כפוליגון מדויק. עצים בטבע אינם סימטריים לחלוטין, ונפרשת הצמרת משתנה בהתאם לכיוון השמש, מבנה הקרקע, ותחרות עם עצים סמוכים. כשמדובר בחפירת תעלות ליד עצים, ההבדל בין מעגל סכימטי לפוליגון מדויק עלול להיות ההבדל בין אישור לדחייה, שכן אזור השורשים (Root Protection Zone) מחושב לפי נפרשת הצמרת בפועל.
הפתרון הטכני כולל שימוש בכלים כמו Polyline במקום Circle לסימון צמרת, ושכבת Layer ייעודית למדידות DBH עם הערות טקסט ברורות המציינות את גובה המדידה. יש ליצור שכבה נפרדת בשם “TREES_CANOPY” ושכבה נוספת בשם “TREES_TRUNK_DBH” כדי להבדיל בבירור בין השניים.
בעיות בשכבות (Layers) ואירגון הקובץ
מבנה שכבות לא תקין הוא אחד הגורמים המרכזיים לעיכובים בתהליך האישור. פקידי יערות ומתכננים עירוניים צריכים לנתח במהירות את מצב העצים מול התכנון המוצע, ואם השכבות מעורבבות או לא נושאות שמות ברורים, התהליך מתארך משמעותית. טעות נפוצה היא שימוש בשמות גנריים כמו “Layer 1” או “קו” במקום תיאור ברור כמו “עצים קיימים לשימור” או “עצים מוצעים להעתקה”.
בנוסף, ישנה בעיה של שכבות “קפואות” (Frozen) או “נעולות” (Locked) שמונעות מבוחן התוכנית לערוך או למדוד את המרכיבים. אם יש צורך לבצע מדידות נוספות או לבדוק מרחקים, שכבה נעולה תאלץ את הבוחן לפנות חזרה למגיש הבקשה, מה שגורר עיכובים מיותרים. גם נספח נופי שמוגש לאדריכלים דורש מבנה שכבות מסודר וברור.
המבנה המומלץ כולל שכבות סטנדרטיות עם קידומת אחידה:
- TREES_EXISTING: עצים קיימים שנשמרים
- TREES_PROTECTED: עצים מוגנים לפי חוק
- TREES_REMOVAL: עצים מוצעים לכריתה
- TREES_RELOCATION: עצים מוצעים להעתקה
- TREES_PLANTING: עצים מוצעים לנטיעה
- TREES_PROTECTION_ZONES: אזורי הגנה סביב עצים
- TREES_LABELS: תגיות וממוספר עצים
כל שכבה צריכה להיות עם צבע ייחודי (למשל, ירוק לשימור, אדום לכריתה, כחול להעתקה) וסוג קו מובחן. חשוב גם להימנע משימוש בשכבת Layer 0, שכן זו שכבת ברירת המחדל והיא לא תבטא ארגון מקצועי.
טעויות בסימון והמספור של עצים
כל עץ בסקר צריך לקבל מספר זיהוי ייחודי שיופיע גם בקובץ ה-DWG וגם בטבלת הסקר המצורפת. טעות נפוצה היא שימוש בממספר לא עקבי, כאשר למשל בטבלה מופיע “עץ מס’ 15” ובשרטוט מופיע “T15” או “עץ-15”. חוסר העקביות הזה גורם לבלבול ועלול להוביל לטעויות זיהוי בשטח במהלך הביקור של פקיד היערות.
בעיה נוספת היא מיקום לא נכון של התוויות (Labels) בקובץ. לעיתים התגיות מונחות על גבי הסימון של הגזע או הצמרת, מה שמקשה על קריאה ברורה. המיקום האופטימלי הוא במרחק קצר מהעץ, עם קו הפניה (Leader) שמצביע בבירור על מרכז הגזע. גודל הטקסט צריך להיות אחיד ולא קטן מדי – לפחות 2.5 מ”מ בתצוגת Print Preview.
כדי לשפר את תהליך הזיהוי במהלך לוח הזמנים של היתר עצים, מומלץ להשתמש במערכת ממספור עקבית לפי אזורים או לפי סוג עץ. למשל, עצים בחלק הצפוני של המגרש יקבלו מספרים 100-199, ובחלק הדרומי 200-299. מערכת כזו מקלה על המעקב במהלך ביקורי השטח והאישורים.
בעיות במידע הטקסטואלי והאטריביוטים
קבצי DWG מודרניים מאפשרים הוספת אטריביוטים (Attributes) לכל אובייקט, אך טעות נפוצה היא השארת שדות אלה ריקים או חלקיים. כל עץ בשרטוט צריך לכלול לפחות: מספר זיהוי, מין בוטני (בשם מדעי), היקף גזע, קוטר צמרת, גובה משוער, מצב בריאותי (טוב/בינוני/גרוע), וסיווג לפי סטטוס (שימור/כריתה/העתקה).
השמות הבוטניים חייבים להיות מדויקים ובפורמט בינלאומי. לדוגמה, “אקליפטוס” אינו מספיק – יש לציין “Eucalyptus camaldulensis” או “Eucalyptus gomphocephala” בהתאם למין הספציפי. הדיוק הזה קריטי במיוחד כאשר מדובר בעצים מוגנים לפי החוק, שכן רמת ההגנה משתנה לפי מין ומאפיינים ספציפיים.
בנוסף, יש לוודא שכל הטקסטים בקובץ כתובים בעברית תקינה ללא טעויות כתיב, ושהם קריאים בגופן Unicode תקני כמו Arial או David. טקסטים שנכתבו בגופנים לא סטנדרטיים עלולים להיות מוצגים כסימנים לא קריאים במערכות המחשב של הרשויות.
שגיאות טכניות בקובץ עצמו
בעיות טכניות פנימיות בקובץ ה-DWG עלולות לגרום לקריסות או לבעיות בעת פתיחת הקובץ. טעות נפוצה היא שימוש בגרסת DWG חדשה מדי שאינה נתמכת על ידי התוכנות של הרשות המקומית. רוב הרשויות עובדות עם AutoCAD בגרסאות ישנות יחסית, ולכן מומלץ לשמור את הקבצים בפורמט DWG 2010 או 2013, שהם התקנים הנפוצים ביותר במערכות ממשלתיות.
בעיה טכנית נוספת היא נוכחות של אובייקטים “שבורים” או Corrupt Objects בקובץ, שנוצרים לעיתים בעקבות המרות קובץ או העתקות לא מוצלחות. אלה עלולים לגרום לקריסת התוכנה בעת פתיחה. כדי למנוע זאת, יש להריץ את הפקודה AUDIT באוטוקד לפני כל שליחה, ולתקן את כל השגיאות שמתגלות.
גודל הקובץ הוא גורם נוסף שיש לקחת בחשבון. קבצי DWG כבדים מדי (מעל 10MB) עלולים להיות בעייתיים להעברה במערכות ממשל אלקטרוניות. כדי להקטין את גודל הקובץ יש להסיר שכבות מיותרות, להשתמש בפקודה PURGE לניקוי אלמנטים לא בשימוש, ולוודא שאין תמונות Raster משובצות בגודל מלא – במקום זאת, יש לקשר אותן כקבצים חיצוניים (Xref).
היעדר ציון קנה מידה וכיוון צפון
קובץ DWG ללא ציון ברור של קנה המידה וכיוון הצפון הוא כמעט חסר תועלת לבוחן התוכנית. טעות נפוצה היא הנחה שהקובץ “מובן מאליו” או שקנה המידה יכול להיקרא מתוך הקואורדינטות. למרבה הצער, זה אינו מספיק. כל שרטוט חייב לכלול בלוק גרפי ברור של קנה מידה (בדרך כלל בפינה התחתונה השמאלית) וסימן צפון בולט (בדרך כלל בפינה העליונה הימנית).
קנה המידה צריך להיות מוצג גם בצורה נומרית (למשל, “1:200”) וגם כסרגל גרפי מדורג שמאפשר מדידה חזותית מהירה. כיוון הצפון חייב להיות מסומן בחץ ברור עם האות “N” או “צ'”. זה חיוני במיוחד בפרויקטים אורבניים מורכבים, שבהם כיוון השמש וההצללה משפיעים על תכנון הנטיעות וקביעת מיקום חפירות ליד עצים קיימים.
אי התאמה בין התוכנית לסקר השטח
אחת הבעיות החמורות ביותר היא כאשר קובץ ה-DWG אינו תואם את המציאות בשטח או את דוח הסקר המצורף. לדוגמה, בשרטוט מסומנים 15 עצים אך בטבלת הסקר מפורטים רק 12, או שיש הבדלים במיקום העצים בין השרטוט לתצלומי האוויר של הרשות. בעיות אלה מעלות חשד שהסקר לא בוצע בקפידה מספקת, ועלולות להוביל לדחייה מיידית של הבקשה.
כדי למנוע זאת, יש לבצע תיאום צולב מדוקדק בין כל המסמכים: קובץ ה-DWG, טבלת הסקר, תצלומי השטח, והדוח האגרונומי. מומלץ להשתמש בטכנולוגיית GPS מדויקת לסימון מיקום העצים בשטח, ולייבא את הנתונים ישירות לתוכנת ה-CAD כדי למזער טעויות אנוש. במקרים מורכבים של פרויקטים גדולים, ייעוץ אגרונומי מוקדם יכול למנוע טעויות יקרות ולהבטיח התאמה מלאה בין כל המסמכים.
העדר מידע על אזורי הגנה והשפעות בנייה
קובץ DWG מקצועי לא צריך להציג רק את העצים עצמם, אלא גם את אזורי ההגנה הנדרשים סביבם ואת ההשפעות הצפויות של פעילויות הבנייה. טעות נפוצה היא אי ציון של Root Protection Zone (RPZ) – אזור הגנת השורשים, שבדרך כלל משתרע למרחק של 12 מטר ממרכז הגזע או לפי רדיוס הצמרת, הגדול מביניהם.
בנוסף, יש לסמן באופן ברור את כל התשתיות המתוכננות שעלולות להשפיע על העצים: קווי ביוב, חשמל, מים, תאורה, ויסודות מבנים. אם יש סתירה בין תשתית מתוכננת לבין אזור הגנת שורשים, יש לציין זאת במפורש ולהציע פתרון הנדסי כמו חפירה ידנית או שימוש בטכנולוגיית Horizontal Directional Drilling (HDD). סקר בטיחות מקצועי יכלול המלצות מפורטות לגבי אזורי ההגנה ואופן התמודדות עם סתירות בין תכנון לשימור עצים.
סיכום והמלצות מעשיות
איכות קובץ ה-DWG היא קריטית להצלחת תהליך אישור היתר העצים. טעויות טכניות פשוטות עלולות להוביל לעיכובים של חודשים ולעלויות נוספות משמעותיות. כדי להימנע מכך, מומלץ לפעול לפי צ’קליסט מקיף לפני הגשת הבקשה:
דרישות קריטיות לבדיקה:
- וידוא שהקובץ במערכת קואורדינטות ITM
- בדיקת תקינות כל השכבות והצבעים
- אימות התאמה בין הממספור בשרטוט לטבלה
- הוספת אטריביוטים מלאים לכל עץ
- הרצת פקודת AUDIT לתיקון שגיאות טכניות
- ציון ברור של קנה מידה וכיוון צפון
- סימון אזורי הגנת שורשים לכל עץ
- שמירה בגרסת DWG 2010 או 2013
העבודה עם אגרונום מנוסה מהשלב הראשוני של התכנון יכולה למנוע את רוב הטעויות הללו. במשך שלושה עשורים של עבודה מקצועית, אני רואה שוב ושוב שהפרויקטים המוצלחים ביותר הם אלה שבהם האגרונום שותף מלא בתהליך מההתחלה, ולא רק מוזמן לספק חתימה בסוף. פיקוח אגרונומי מקצועי מלווה את כל שלבי הפרויקט ומבטיח התאמה מלאה בין התכנון הטכני לדרישות הרגולטוריות והאקולוגיות.
אם נתקלתם בקשיים בהגשת בקשה, כדאי לעיין גם בסיבות הנפוצות לסירוב של פקיד היערות ובאפשרות להגיש ערר מקצועי. במקרים רבים, תיקון קובץ ה-DWG לפי הדרישות הטכניות הנכונות הוא כל מה שנדרש כדי לקבל אישור.
לייעוץ מקצועי בהכנת קבצי DWG לאישורי עצים או לביצוע סקר ע ומקיף בליווי אגרונומית בעלת 30 שנות ניסיון, צרו קשר עם עליזה עוד היום. נספק לכם הכוונה טכנית מלאה ונבטיח שהבקשה שלכם תעבור בצורה חלקה ומהירה ככל האפשר.
